שהות אמן. ערד 2017

February 28, 2017

 

 

'גרמושקה צהובה'

פרויקט במסגרת שהות אמן 'אמנות אדריכלות ערד'

מיכל גלבוע דוד // ערד 2017

 

רעיון –  תכנית – ביצוע

 

 

"נשכח הרעיון, נשארה התוכנית, וחיים עם הביצוע" או: "מרוח הדברים למציאות בשטח"

האם האנרגיה ברעיון חדש נשמרת בצורתה הראשונית לאורך הדרך להגשמתו? התשובה ברורה: "לא".

האם קל לממש חלום? התשובה היא גם "לא".

ההתחלות קלות. מלהיבות. החלק הקשה והמפתיע הוא הביצוע, הגורר לתוכו רעיונות חדשים, שלא לומר אילוצים, הזרים להתחלה.

לא פעם אמרנו: "רצינו שכך יהיה...", התעקשנו על תכנית הפעולה, ובפועל מה שהלך ונבנה מול עינינו, אפילו בידינו שלנו, הוא בסופו של דבר - אחר.

האם זה טוב שבתוצאה נשמרים רק זיכרון או עקבות הרעיון הראשון? האם זה רע? האם זה טבעי? האם צריך להשלים עם העובדות או לנסות להילחם בהן? ואיך ממשיכים הלאה עם הבנה כזו או אחרת?

שאלות אלו מעסיקות אותי, ורציתי לבדוק אותן ביחס לעיר ערד, כמייצגת רעיון, או חלום, שהפך למציאות.

 

ראשיתו של הפרויקט במחקר מקדים שביצעתי בעיר טרם השהות בה, והוא כולל מספר שלבים, ביניהם עבודת צילום נרחבת ולאחריה רישום על גבי הדימויים המודפסים בפורמט של גרמושקה*. הגרמושקה מקפלת בתוכה, תרתי משמע, נוף דמיוני בדמותם של רעיונות לצד הוראות מעשיות להוצאתם לפועל, ויש בה מידה של התחלה נקייה משום שכמאמר האמרה הידועה: הכל אפשרי ונראה טוב על הנייר. הדימויים שאספתי הם בעיניי "השכבות האחרונות" של הפרויקט-בתהליך הנקרא "ערד", ואת פרשנותי לאלו כאורחת לרגע, אני רושמת ומקפלת לתוכן. כמו כן, במחלקת ההנדסה** (ומחלקות נוספות) בבית העירייה יוצג על גבי הרצפה המיצב 'אבני דרך', העשוי מאוסף חתיכות קטנות של גבס צהוב המייצרים תבנית נוף אורבני, או מעין מפה טופוגרפית, שניתן להלך בתוכה. כמו העיר, חלק זה של העבודה יהיה נתון בשינוי מתמיד מעצם נוכחותו של האדם בה, ולכן הסדר הראשוני שייבנה בהתאם לחזון אמנותי מסוים (או במונחים של תכנון עירוני: ע"פ תוכנית מתאר"), ישתנה בעקבות הדינמיקה שתיווצר עם העוברים והשבים במחלקה, תושבים ופקידים, שהופכים כאן לרגע לסובייקטים ואובייקטים של עבודת אמנות בו זמנית.

עם סיום שהות האמן בעיר – כל העבודות והמוצגים יהפכו לאובייקטים ארכיונים.

 

* גרמושקה - "תוכנית הגשה" - מכלול של תוכניות וטפסים המוגשים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה עבור קבלת היתר בנייה, ומכונה "גרמושקה"  (מכיוון שהיא מקופלת כמו אקורדיון) - מתוך ויקיפדיה

** מחלקת ההנדסה בעירייה - מחלקת ההנדסה מרכזת ומופקדת על כל הנושאים ההנדסיים והתחבורתיים בעיר. המחלקה מנהלת את ועדת התחבורה והועדה לבנין עיר. בין היתר, תכנון העיר וסביבתה, רישוי ופיקוח, תשתיות ונכסים, כבישים, ומבנים מסוכנים. מחלקת ההנדסה מתנהלת מול הגופים החיצוניים כגון: ממ"י משרד השיכון מע"צ ועוד..

 

 

 

טקסט וליווי אמנותי: טלי לכיש

 

 

 

 

הפרעה קטנה - עבודה גדולה 

 

מיכל גלבוע דוד

 

שיגרת יומם של עובדי מחלקת ההנדסה הופרעה ביום שני ואילו ביום רביעי התערבתי בנוף המוכר של ככר העירייה. הייתי לרגע רעיון חדש המחפש מקום לצמוח, לשלוח שורשים

הרעיון נהגה על ידי - בתוכניות שיתפתי אנשים קרובים  - והביצוע כלל אנשים שאינני מכירה.

הייתי צריכה להסביר את מהות הרעיון כדי שאוכל להוציאו לפועל.

הזמן עבד לרעתי, כיצד בזמן קצר יקבל הרעיון את צבעי המקום ?

 

נכנסתי בפיתאומיות למקום עם התנהלות סדורה ומקובעת, קשה לקבל סיטואציה חדשה וקשה אף יותר להנות ממנה.

העבודה 'גרמושקה צהובה' מנסה להאיר את האנרגיה האצורה ברעיון ואיך למרות מכבש הזמן הוא עדיין קיים, גם אם אנחנו מתקשים לראותו.

 

'הגרמושקה הצהובה' כמו תוכניות אחרות נכנסו למגירה

הסתיים תפקידם, הן עמדו לזמן מועט במחלקת ההנדסה או על הקירות בבית של תכנית שהות אמן –ערד אמנות אדריכלות.

הן הפכו לזיכרון ולעקבות של מה שהיה. ההפרעה שנוצרה במחלקת ההנדסה הפכה להיות הנושא,

נוצרה הפרעה קטנה בחדר בו מתקיימים דיונים סוערים על ביצועם של פרוייקטים.

ניסיתי להאיר את הקושי לצאת מהמסלול המוכר ולו רק לרגע כדי לראות רעיון חדש, את הקושי לתכנן ביחד

והקשה ביותר לבצעו ביחד או לחוד. 

 

תגובות אנשי העירייה על ההפרעה נבעו מהמקום של תפקידם ועיסוקם. התגובות סיפרו עליהם לא פחות מאשר על העבודה.

העבודות להן הקדשתי זמן רב ועבודה מדוייקת, שירתו מטרה אחרת, 'קושי' . גם לי היה קשה לבטל את חשיבות העבודות עצמן. הן יצרו קושי והוא נושא העבודתי בשהיית האמן.

 

היכן פה האמנות? האם ומדוע העבודות עצמן אינן העיקר? אולי הן רק מרכיב נוסף של תקשורת בין אנושית?

 

 

 

Please reload

© Michal Gilboa David 2017