2019
Works // Soft-Golden-Flowers // Used Land
2022
Works // I have a beautiful girl
Mouse-hover and click to see full gallery
Strips of hanging fabric, to which are glued fragments of plaster (broken from a whole part that was in a flat mold 1 cm thick). The connection between them seems forced (the soft cloth and the stiff plaster) and the question is whether the fragments of plaster and the fabric can be integral?
Both are presented as parts intended for a different use, each of their associations (the cloth or the plaster) is perceived as something clear and understandable such as: cloth-cloth, cloth-blanket, plaster-construction, plaster-pattern, but here their essence has been preserved and forced for the sake of an idea.
Strips of fabric (essentially intended for sewing) appear as columns, in different colors, 40 cm wide and 160 cm long, and the fragments of white plaster do not build or connect anything, some are painted or have pencil drawings on them, they look like fragments of a map.
Colored threads are sewn in a running stitch on the fabric and around the plaster fragments. The threads are both taut and loose, softening the connection between the fabric and the plaster, like the fabric placed on the body or the deceased.
רצועות בדים תלויים, עליהם מודבקים שברי גבס (שנשברו מחלק שלם שהיה בתבנית שטוחה בעובי של 1 ס״מ) החיבור ביניהם נראה מאולץ (הבד הרך והגבס הנוקשה) והשאלה האם שברי הגבס והבד יכולים להיות אינטגרליים?
שניהם מוצגים כחלקים המיועדים לשימוש אחר, כל אסוציאציה שלהם (הבד או הגבס) נתפסת כמשהו ברור ומובן כמו: בד-בגד, בד-שמיכה, גבס-בניה, גבס-תבנית אך פה מהותם נשמרה ואולצו לטובת רעיון.
רצועות בד (המיועד במהותו לתפירה) נראות כעמודים, בצבעים שונים ברוחב 40 ס״מ ובאורך 160 ס״מ ושברי הגבס הלבן לא בונים ולא מחברים דבר, חלקם צבועים או יש עליהם רישום בעיפרון, נראים שברי מפה.
חוטים צבעוניים תפורים בתפר רץ על הבד ומסביב לשברי הגבס, החוטים מתוחים וגם רפויים, מרככים את החיבור בין הבד והגבס, כמו הבד המונח על הגוף או על המת.
A pair of works that depict the elusive concept of beauty like two sides of a coin. Two sides of the same fabric, the back and the front, hang side by side. Gilded fabrics with golden flowers are a starting point for the theme of the work.
The beautiful fabrics are not intended to be covered as items of clothing, they are intended to be a background and a surface on which threads have been sewn, some stretched and some loose like hair. Plaster fragments are glued as if they were forced to be there, they are a reminder of construction and order.
The work has a feminine touch that is expressed in the colors of the fabric, threads and the drawing. The title of the work is a part of the work that expresses in words a desire for something that is essentially out of place.
זוג עבודות המתארות את מושג היופי החמקמק כמו שני צידי המטבע. שני צדדים של אותו בד, אחורה וקדימה, תלויים זה לצד זה. בדים מוזהבים עם פרחים הם נקודת התחלה לנושא העבודה.
הבדים היפים אינם מיועדים לכסות כפריטי לבוש, הוא מיועדים להיות רקע ומשטח עליו נתפרו חוטים, חלקם נמתחו וחלקם רפויים כמו שיער. שברי גבס מודבקים כאילו נכפו להיות שם, הם תזכורת לבניה ולסדר.
לעבודה יש נופך נשי המתבטא בצבעי הבד החוטים והרישום. שם העבודה הוא חלק מהעבודה המבטא במילים תשוקה למשהו שמקומם במהותו.